מרוויחים-הרבה-אבל-עם-אוברדרפט
 
      

   
   
   
ספריה
  • מרוויחים הרבה – ובכל זאת מתנהלים עם אוברדראפט כרוני
     
    "אנחנו מרווחים טוב, שנינו עובדים כשכירים עם משכורות גבוהות, אבל לא מצליחים להיפטר מהאוברדראפט...".
    "המשכורות עלו במשך השנים, עלינו גם ברמת החיים, אבל אנחנו לא מצליחים לחסוך לנו או לילדים, וזה מאוד מדאיג אותנו".
    אמירות אלו שומעים לא מעט מצד אנשים רבים, חלקם מנהלים ומנהלות בכירים, חלקם עצמאיים בעלי מקצועות חופשיים ורבים מהם אחראים על ניהול תקציבים גדולים. מרביתם אף מצליחים במשימה זו. אך בניהול הכלכלי של משק הבית הם נכשלים.
    מהן הסיבות העיקריות לניגוד הקיים בין היכולת לנהל בהצלחה תקציב של מיליונים בארגון ולהיכשל בניהול התקציב הקטן של המשפחה ביום-יום:
    1. מילת המפתח היא – ניהול . ניהול משמעותו 4 פעולות עיקריות : תכנון, ביצוע, בקרה ומשוב. כל סטודנט מתחיל למנהל עסקים או מנהל מנוסה יודעים את הסוד הזה. את הצלחתם בניהול תקציבי ענק יודעים מרבית המנהלים לייחס ל-4 פעולות אלו. אך מסתבר, שבניהול תקציב המשפחה, כבר נוצר כשל ראשון בביצוע הפעולה הראשונה – התכנון. מרבית משקי הבית אינם מנוהלים עפ"י תכנון חודשי מראש של חלוקת ההוצאות בהתאם להכנסות המתוכננות. התופעה היא של "התנהלות", במקום באמצעות תהליך מובנה, שמתחיל בתכנון, דהיינו: הכסף או ליתר דיוק הצרכים, הרצונות, האילוצים וההפתעות הם המנהלים ולא להיפך. ללא תכנון – אין משימות ואין מטרות. ברור אם-כן, שללא תכנון, אי-אפשר לדעת אם הביצוע היה בהתאם לצרכים ולמטרות, שכן הוא היה יותר בסגנון של "כיבוי שריפות" או בהתאם להרגלי הניהול או אי-הניהול הביתיים. קשה מאוד לבצע את פעולת הבקרה אם לא יודעים אילו משימות צריך לבקר וכיצד ניתן להשתמש בנתוני הבקרה והמשוב בכדי להתקרב אל השגת המטרה תוך כדי תנועה. כך פוגשת המשפחה "הלא מנוהלת" את תוצאות אי-הניהול שוב ושוב בסוף כל חודש, כאשר ה"מינוס" חוגג והתסכול עולה.
    2. מקצועיות בניהול המשימות בעבודה לעומת "הפקרת השטח" של ניהול תקציב המשפחה לשימוש בכלים אינטואיטיביים, להערכות או ניחושים ולא למספרים מדויקים, לספונטאניות ולא לתהליך קבלת החלטות מובנה ורציונאלי.
    מנהלים רבים רכשו במשך שנים רבות השכלה, ידע וניסיון עד שגיבשו את היכולת והמיומנות לנהל בהצלחה עסקים גדולים ומורכבים. האם לניהול המשפחה וכלכלת המשפחה לא דרושים ידע וניסיון? מדוע קיים פער גדול בין היכולות הניהוליות המקצועיות בארגונים ובעסקים לבין היכולות הנדרשות לניהול היחידה, שלכאורה היא פחות מורכבת, ששמה "משפחה"?
    פער זה נוצר בד"כ, בגלל ההבדל בתפיסה שנדרשת בכלל למידה ובדרך הלמידה.
    הקמה וניהול הארגון שנקרא "משפחה", למרות שהוא ארגון בעל מחזור כספי של מיליוני שקלים במהלך מחזור החיים שלו, אינו מעורר צורך ללמוד ולרכוש את הידע והמיומנויות, הנדרשים לניהולו בהצלחה. התפיסה הרווחת היא, שהקמת משפחה איננה קשורה במיומנויות ניהול. "הרי המשפחה היא לא עסק כלכלי" – תישמע הטענה, ובצדק. משפחה היא עסק מורכב, שיש בו שותפים רבים, צרכים רבים, אילוצים רבים ומקבלי החלטות רבים. משפחה היא עסק שיש בו אחריות רבה לנושאים מגוונים: חינוך, בריאות, יחסי אנוש, צרכנות, רכש, מלאי, אירועים, ניהול זמן, ניהול משימות, ניהול אנשים וגם ניהול כלכלי הדורש ידע מקצועי בתחומים שונים כגון: ניהול הוצאות מול הכנסות, ניהול תזרים מזומנים, התמודדות עם אי וודאות, תכנון לטווח קצר ולטווח ארוך, ביטוחים ומימונים, אשראי וריביות ועוד ועוד.  
    לכן, הטענה, כי המשפחה היא לא עסק כלכלי, היא נכונה. היא אולי לא עסק כלכלי במובן, שמטרתה העיקרית לעשות רווח כספי מפעילותה הכלכלית. יחד עם זאת, מטרתה להביא רווחה פיסית ורגשית לכל אחד מבני המשפחה וללא משאבים כספיים לא ניתן לעשות זאת בהצלחה. דווקא המורכבות של מבנה המשפחה, הצרכים והמטרות המגוונים, יחסי הכוחות הדינאמיים – כל אלה מחייבים ניהול מקצועי של היחידה הזו בכדי לתת מענה הולם לצרכים השונים. על אחת כמה וכמה, שנדרשים ידע ומקצועיות בניהול הכלכלי של יחידה מורכבת שכזו, כאשר תנאי הסביבה משתנים בקצב מהיר ואי-הוודאות היא גבוהה.
    אם נשאל כיצד נרכשים הידע והניסיון בתחום של כלכלת המשפחה, התשובה, במרבית המקרים תהיה: הידע נרכש "מהחיים", מההורים ומהסביבה הקרובה. אין במדינת ישראל אף תכנית לימודים לנוער בה מוקנים הידע, הכלים ונרכשת המיומנות הבסיסית לניהול כסף ולניהול כלכלת הפרט והמשפחה. אלו כישורי חיים חיוניים ביותר בדרך להפיכתו של כל צעיר להיות בוגר, אחראי ועצמאי גם מבחינה כלכלית. התהליך הטבעי של למידה דרך התבוננות, חיקוי, התנסות והפנמה נעשים בצורה כמעט לא מודעת. רבים רוכשים הרגלים ודפוסי ניהול כלכליים "מהבית", גם אם אלו הרגלים לא יעילים. ניהול כלכלת המשפחה מושפע גם מהתפיסה הערכית, התרבותית והנורמטיבית לגבי המושג שנקרא "כסף" וההשלכות של להיות "עשיר" או "עני".
    לכן לא פלא, שמי שלומד באוניברסיטה 3 שנים ויותר ממיטב המומחים בארץ את רזי הניהול העסקי יוכל להצליח במעשיו. אולם מי שלא למד מעולם את רזי הניהול הכלכלי של היחידה המשפחתית, אלא נשען רק על ניסיונה של "הסביבה", יוכל לתת עצות פז למנכ"ל שלו, אך עלול למצוא את עצמו ואת משפחתו מסובך בהתחייבויות כלכליות מבלי יכולת לעמוד בהן, כושל במו"מ על קניית הג'ינס לילד, אך מצליח להוריד מחיר לספקים של הארגון, עומד בתקיפות על הקווים האדומים מול הלקוחות , אך נכנע לפיתויים של רכישה במבצעים בכל פעם שהוא נכנס לרשת המזון או לחנות למוצרי חשמל, מכין תכניות חלופיות להתמודדות מול המתחרים בשוק, אך לא מסוגל לחסוך לעיתות משבר, לבר-מצווה של הילד או לפנסיה.
     
    3. " WHO IS THE BOSS " ? מגרש המשחקים וכללי המשחק של הניהול הם שונים בארגונים או בעסקים בהשוואה לארגון ששמו "משפחה". מטבעו של המבנה הארגוני הקלאסי, לכל מנהל בדרג שלו, ניתנת מידה של אוטונומיה בניהול. הוא מקבל משאבים לצורך הניהול (זמן, כסף, אנשים, טכנולוגיה), הוא מקבל הגדרת תפקידים ומשימות, הוא מקבל את הסמכות לתת הוראות ולקבל החלטות והוא מקבל את האפשרות להתייעץ עם עמיתים, אנשי מקצוע או עם הממונים עליו. הוא גם מתוגמל על הצלחה במעשיו ונענש על אי-הצלחותיו. ובבית?
     
     
    כבר מעצם הצגת ההשוואה בין המשפחה לבין הארגון עולים ההבדלים והניגודים, שיכולים לתת הסברים לפערים בין ההצלחה במשימות הניהול בעבודה לבין אי-ההצלחה בניהול המשימות בבית. מבנה המשפחה אינו מגדיר מראש מי מבין המבוגרים הוא המנהל. מכאן, שמדובר, בד"כ, בשני מנכ"לים, המכהנים בו זמנית באותו תפקיד.  הגדרת תחומי האחריות לא בהכרח נעשית בצורה מובנית בהתאם לצרכי המשפחה, בהתאם לצרכי הפרט, בהתאם לכישורים ולמקצועיות או בהתאם להעדפות האישיות של כל אחד. לא פעם, ניתן לראות, שחלוקת התפקידים במשפחה נעשית על בסיס של נורמות תרבותיות או על בסיס של חלוקת תפקידים לפי המין. לדוגמא: מקובל, שהגבר יהיה בתפקיד המפרנס הראשי והאישה בתפקיד המפרנס המשני. מקובל, שהגבר יעסוק בקבלת החלטות כבדות משקל מבחינה כלכלית והאישה תעסוק בקבלת החלטות "קטנות" , שוטפות, של היום-יום. מקובל, שהגבר יהיה אחראי לטיפול בטכנולוגיה הביתית (רכב, חשמל, אינסטלציה, נגרות, מחשבים וגננות) והאישה תהיה אחראית לטיפול בהון האנושי המשפחתי ובסיפוק צרכיו (חינוך, מזון, ביגוד, בריאות, חברה, בידור, העשרה והשכלה). תחום שנוי במחלוקת הוא נושא תחזוקת הבית מבחינת ניקיון, ולכן אנו מוצאים פתרונות מתחום ה- OUT SOURCING , דהיינו: העסקת עובדי חוץ על בסיס קבלני.
    אך האם המקובל והנורמטיבי הוא גם היעיל ביותר לכל תא משפחתי שלו צביון וצרכים שונים? האם לכל אחד ניתנת האוטונומיה ומוקצים המשאבים לביצוע המשימות מתוך תהליך של בניית הסכמות? האם קיים קשר הגיוני, עקבי ורציונאלי בין מעשים לתוצאות ?
     
    חוקי המשחק בניהול העסקי והארגוני כמובן שונים מאלו של המשפחה. אך גם משפחה ובית עדין צריך לנהל: למבוגרים בה יש אחריות הדדית כלפי בני זוגם ובוודאי אחריות רבה לרווחתם הפיסית והנפשית של הילדים. במובנים רבים, ניהול היחידה המשפחתית מורכב יותר, דינאמי יותר וחוקי המשחק בו אינם מובנים, ברורים ואחידים לאורך זמן, כפי שהם בארגונים, בהם קיימים חוקים, נהלים, תקנות, סדר ומשמעת.
     
    בני הזוג הם המנהלים, העובדים, העמיתים והממונים בו זמנית. מצד אחד "המבנה הארגוני" של המשפחה הוא מקור לאין ספור קונפליקטים לא פשוטים, ולכן ישנה כמיהה לבוא הבית מהעבודה ולנוח. אך למי שהקים משפחה, אין את הפריבילגיה להתנער מהאחריות הניהולית לה ברגע שהוא או היא חוזרים מהעבודה לבית ולמשפחה. גם "העברת האחריות" לביצוע משימות הבית מאחד לשני, איננה הפתרון, היא למעשה "השמטת המושכות". על התחמקות מאחריות בעבודה, דרך אגב, בד"כ נענשים מיידית ובאופן אישי. כשזה קורה בבית, כולם נענשים או משלמים את המחיר הכלכלי או הרגשי בסופו של דבר.
    המפתח לשיפור ההצלחה בניהול הבית בכל התחומים, ובוודאי בתחום הניהול הכלכלי הוא מצד אחד בהבניית תהליכים, בקביעת כללים לקבלת החלטות, בהגדרה של תפקידים, אך גם במתן מענה גמיש לצרכים המשתנים ובבניית מנגנונים להתמודדות עם שינויים פנימיים וחיצוניים.
    הבנת המורכבות והייחודיות של המערכת המשפחתית כארגון, יכולה לספק כר נרחב לביטוי יכולות ניהוליות, שאינן יכולות לבוא לידי ביטוי במקום העבודה. אחד הכלים להצלחה בניהול בכלל ובמשפחה בפרט, הוא אימוץ דפוס ניהול משותף ומשתף, גמיש ומתחשב בצרכים. כך ניתן, מתוך הסכמה ומתוך התחשבות, לחלק סמכויות או להחליף סמכויות, לקחת אחריות על פעילות מסוימת או לבקש עזרה כשצריך. כמובן, הסיפוק המגיע עם ההצלחה בהתמודדות היא גדולה שבעתיים, כי מדובר בדבר החשוב ביותר לרוב האנשים – אושרם של בני המשפחה.